זה שיר פרידה.... אז בואו רק אמרו שלום

אז מה היה לנו?
בלוגים על בלקברי, ברווזים, יומנים אישיים, סודות, פסיכובלוג, איפה אפי, ציצים, אהבה, כדורגל, נסיכות, ברמניות, אוכל, אופנה ועוד אופנה.
ואיך אפשר בלי להזכיר את סנסציית פוסט השורה הראשונה.

לפני חודש ימים פחות או יותר כתבתי אליכם, נרגשת.
אז בעצם היינו כולנו נרגשים,
לא הבנו מה רוני ון-דן-ברג רוצה מאיתנו דקה לפני שנגמר השיעור,  למה אנחנו צריכים לפתוח בלוג אם אנחנו לא רוצים, ובכלל... 
איך אוכלים את זה, מה זה גוגל אנליטיקס והאם יהיו לנו אי פעם "יוניק ויסיטורס" (???)

מאז, עברתי ועברנו כולנו די הרבה.
חלקכם לא נפרדו לרגע מהבלוגים שלהם ותלו סטיקרים בשירותים (ראה ערך עמית גולן), חלקכם שנאו אותם וחלקכם היו אדישים לקיומו,
מה שכן, כולנו הצקנו לכל העולם (כולל במיילים לעופר שני, מה קשור?) והתרגשנו עד דמעות כשקראו לנו את הבלוג, שלא נדבר על כשהגיבו אליו.

אז איך אפשר לסכם את החוויה?
היה הכל מהכל: קצת כיף, קצת מעצבן והרבה מעיק בתקופות יותר לחוצות.
יהיו מי שימשיכו לגדל את הבייבי החדש שלהם ויש מי שכבר סגרו אותו אתמול,

מה שבטוח, באופן רשמי כולנו אנשי אינטרקטיב מן המניין ומי שאין לו עדיין חשבון בפליקר, טאמבלר, טוויטר, לינקדין ושלל פלטפורמות קרוס מדיה אחרות מוזמן לחפש את דובב שיסביר לו מה היה לנו סמסטר שלם.

שיהיה בהצלחה מחר !